יום המשפחה הוא הזדמנות מצויינת להביא אליכם מאמר זה שהופץ במקור לפני 3 שנים, בשנית. המאמר אינו הדרכתי והוא עוסק בדברים הבסיסיים ביותר שעלינו, כהורים, לתת עליהם את הדעת בכל רגע בחיינו, מרגע היוולדו של ילדכם הבכור ואל תוך ביסוס משפחתכם. תשעת הדברים הבאים הם קובץ של נקודות חשובות מאוד המעסיקות הורים רבים ועולות מדי יום בתהליך ההדרכה בקליניקה שלי, מול הורים וזוגות. 

1. ישנה סופרת בשם אליזבת סטון, שמשפט שהיא כתבה נחרט היטב בראשי: "ההחלטה ללדת ילד זוהי החלטה מאוד משמעותית. זו בחירה מודעת לתת לליבך להסתובב מחוץ לגופך לשארית חייך". הרבה הורים מוצאים עצמם עוסקים ועסוקים בעבודה ובקריירה, ואלו אכן חשובים מאוד, כשבמקביל לכך, הדבר החשוב מכל, האנשים שבבית, מוזנחים באמתלות שונות. ההורות שלנו דורשת מאיתנו להתייחס, להקשיב, לכבד, לשתף ולחנך, וזאת מתוך אג'נדה וחזון לעתיד ולא מתוך "כיבוי שריפות" הכולל תגובות כמו צעקות, עונשים וכו'. לתפיסתי, ההורות אינה שם תואר בלבד. היא תפקיד. הרי אם ילדתם ילד וליבכם מסתובב איתו, לא כדאי לטפח את אותו ילד? לוודא שיהיה עצמאי, אחראי, בטוח בעצמו, מאמין ביכולותיו? הרי זה הלב שלכם שנמצא אצלו! אז אם כך, כיצד אתם מחליטים לחיות מהיום בתפקיד חייכם? ומה יאפיין את אותו ילד שאתם מגדלים ונושא איתו את ליבכם?

2. אני מאמינה בכל תוקף ומתוך בחירה והחלטה מודעת בה אני בוחרת מדי יום מחדש: אני בוחרת שלא להגביל את ילדיי בחייהם בעתיד ולכן אינני מקלה עליהם את חייהם בהווה.
- ילדכם עלול להיות מתוסכל כי קשה לו.
- מאוכזב כי לא בחרו בו ולא שיתפו אותו. 
- שבור מכך שלא קיבל ציון טוב במבחן.
- מדוכא שהוא לא קיבל משהו שרצה...  
ואתם? כשדברים כגון אלו קורים לילדכם, האם תרוצו מהר ותתקנו לו את האכזבה ואת התסכול? כי אם כן, כיצד הוא ילמד להתמודד? להאמין ביכולותיו? איך הוא יוכל לצמוח? תדעו לכם שהרבה יותר קל לגדל ילד חזק מאשר לתקן אדם בוגר ושבור. ודעתכם על כך היום, תחסוך ממנו הרבה כאב בעתיד (ברור שבחייו הוא כנראה יחווה תסכול וכאב אך יהיו לו כלים שנתתם לו והוא יידע כיצד להתמודד).

3. כשילדינו מתנהגים בצורה הנוראה ביותר, זו העת בה הם זקוקים לנו יותר מכל.
המשפט הזה מייצג בעיקר הורים למתבגרים, שלעיתים, התנהגותם היא בלתי נסבלת. לכן, השתדלו לשים לב "למזג האוויר" של ילדכם. כשהוא מתנהג נורא (מנג'ס, צועק, דורש, בורח וכו') זה אומר שרע לו. נורא רע לו. לכן, כשעצוב לו או כואב לו, תחזקו אותו (חיזוק אינו מתן פתרונות אוטומטי !!!). תעודדו, תתמכו, תהיו שם בשבילו. צעקות שלכם כלפיו והרחקה שלו מכם הם בדיוק ההיפך ממה שהוא זקוק לו. והוא הרי הכי חשוב לכם, לא?!
 
4. ילדים הם צופים מעולים, חקיינים מופלאים ופרשנים גרועים. לכן, וודאו שילדכם מוקפים באנשים (בעיקר בכם) שנותנים להם אהבה, מכבדים אותם ומתייחסים אליהם באמפתיה. כשזו סביבתם הקרובה, זה בדיוק מה שהם יעניקו לכם בחזרה. וזה מה שאתם רוצים, לא?! תזכרו בכל יום ויום: הדרך הכי טובה ללמד משהו את הילדים המתוקים שלנו, היא לשמש להם דוגמה.

5. הפשוש שלכם נולד ומגיע אליכם הביתה למשך 20 שנה. בזמן הזה הוא עושה כזה רעש שאתם לעיתים לא יכולים לסבול אותו. ואז, פתאום הוא עוזב את הבית ונהיה כזה שקט שאתם כמעט יוצאים מדעתכם וכל מה שנשאר זה הקשר שבניתם (או שלא) במשך אותן 20 שנים. רק תדאגו לוודא מדי פעם שמה שאתם נותנים, זה בדיוק מה שאתם מבקשים לקבל בעתיד, בעוד 20 שנה, בחזרה.

6. תקשיבו בשיא הרצינות לכל מה שהילד שלכם אומר לכם, לא משנה מה זה. אם לא תקשיבו להם היטב לדברים הקטנים שהם מספרים לכם היום כשהם קטנים, הם לא יספרו לכם דברים גדולים כשהם יהיו גדולים. תבינו, כשהם יגדלו, בעיניהם כל דבר שהם סיפרו לכם מאז ומעולם היה תמיד דבר גדול בשבילם.

7. כשאת בעבודה, את חושבת על הילדים שהשארת בבית. כשאת בבית, את חושבת על העבודה שהשארת במשרד. ותוך כדי מועקה ומחשבות את מגדלת בתוכך מפלצת שנקראת: "רגשות אשם". תני דעתך על זה עוד היום כיוון שרגשות אשם אלו משרתים אותך בצורה מעוותת ומאפשרים לך להמשיך ולעשות More of the same. אם טוב לך, תמשיכי. אם לא: הגיעה השעה לתת על כך את דעתך ולצקת משמעות אחרת לזמן בו את בבית עם הילדים.

8. "כל אחד הוא גאון. אבל אם תשפוט דג על פי יכולתו לטפס על עצים, הוא יבלה את כל חייו בתחושה שהוא טיפש" (אלברט איינשטיין). ואני מציעה לכם: תראו מה הפוטנציאל שמסתתר בילדכם. תעזרו לו לפתח את יכולותיו ולממש את עצמו בתחומים שהוא מוכשר להם. לבקש או לצפות ממנו להיות מי שהוא לא ולהשוות אותו לאחרים ("למה אתה לא כמו אחיך?") מאוד מאוד יקטין אותו. למשל: לקבל את העובדה שילדך אינו "חיה חברתית" ושהוא לא צריך 50 אנשים סביבו כי מספיק לו החבר או שניים שיש לו. או למשל: לקבל את זה שבנך אוהב נורא אומנות ולא מת על כדורגל, למרות שחלמת שייצא ממנו לפחות רונאלדו או מסי. אם אנחנו נתעקש על כך שהם יהיו מי שאנחנו רוצים שהם יהיו בלי להבין מה הם רוצים, במה הם טובים ומוכשרים ומה חשוב להם, אנחנו בעצמנו גורמים להם להרגיש מתוסכלים, טיפשים ולא מוצלחים (וכמובן שכל "השפע" הזה שלנו מלווה ברוטב מקולקל של ביקורת ושיפוט).

9. יום אחד החיים יחלפו לכם מול העיניים. תוודאו שהם יהיו שווים צפייה. כי מה שקורה בסוף זה שאנחנו לא מתחרטים על דברים שעשינו אלא על כל הדברים שלא עשינו. תחשבו כבר היום מה אתם רוצים שיקרה פעם. איך אתם רוצים שיהיה הקשר עם ילדכם? עם בן/בת זוגכם? החיים בעתיד מתחילים ממש בעוד שנייה וכיוון שיחסים קשה הרבה יותר לתקן כשילדינו כבר בוגרים, שווה להתחיל ולעבוד על היחסים המשמעותיים לנו, עוד היום.

לסיום –
בדיוק בגלל שהזמן חולף כל כך מהר והעתיד מתחיל כרגע, אני מציעה לכם לקחת פסק זמן. יום המשפחה הוא זמן מעולה להפסקה הזאת.
בזוגיות ובהורות ובכלל במשפחה, אם יש דברים שרציתם לשנות, אם יש הרגלים שרציתם להיגמל מהם ובעיקר...אם יש לכם ילדים שאתם רוצים להעצים ויחסים שאתם רוצים לטפח... לא יהיה לכך זמן טוב יותר מעכשיו!

בהצלחה!