| |  | | |
חברות וחברים יקרים,
בשבוע שעבר דחה בית המשפט את ערעורו של עמירם בן-אוליאל, שהורשע בהצתת בית משפחת דוואבשה בכפר דומא בשנת 2015, בה נהרגו שלושה מבני המשפחה. הרשעתו הסתמכה על הודאה שמסר, 36 שעות לאחר שהופעלו כלפיו עינויים בידי חוקרי שב"כ.
אין זו הפעם הראשונה שבה חשודים מוסרים הודאות לאחר חקירות בעינויים - ואין פלא שכך קורה. רק לפני שנה עלה לכותרות סיפור העמדתם לדין של שלושה תושבי יפו, שהודו לאחר חקירת שב"כ כי היו מעורבים בלינץ' בחייל במהלך מבצע "שומר החומות", ולאחר מכן חזרו בהם. האישום נגדם בוטל לאחר שתיעוד ממצלמות האבטחה הראה כי הם כלל לא נכחו בזירה. ואלה ממש לא המקרים היחידים.
חקירה בעינויים היא דבר קשה מנשוא. היא נועדה לשבור את הגוף ואת הנפש. היא מרוקנת ממשמעות זכויות אדם בסיסיות כמו הזכות לכבוד, לחיים ולשלמות הגוף, משפילה ורומסת את צלם האנוש של המענה והמעונה כאחד.
הוועד נגד עינויים מלווה את תיק בן-אוליאל מתחילתו, בשנת 2018. הגשנו בקשותלהצטרף כידידי בית המשפט בתיק הן לבית המשפט המחוזי והן בשלב הערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון בחר לדחות את הבקשה ללא נימוק. בתגובה שהוצאנו עם קבלת פסק הדין הדוחה את ערעורו של בן-אוליאל, אמרנו שהחלטה להותיר אדם בכלא על סמך הודאה שנגבתה בעינויים, היא ליקוי מאורות של ממש. למרות חומרת המעשים בהם מואשם בן-אוליאל ולאסון הכבד שנגרם למשפחת דוואבשה, ראוי היה שבית המשפט היה נותן משקל מכריע לעובדה שבטרם הודה בן-אוליאל במעשים הופעלו כלפיו שיטות חקירה הכרוכות בעינויים קשים וממושכים, דבר שכבר ידוע כי לא פעם מביא להודאות שווא של נחקרים במעשים שלא ביצעו.
סיפורו של בן אוליאל, וסיפורים רבים נוספים המגיעים אלינו דרך קבע, מבהירים מעל לכל ספק שהגיעה העת שבישראל יחוקק חוק נגד עינויים ושבכל חקירת שב״כ ייעשה תיעוד מצולם, לוודא שבמסגרתו לא נעשים מעשים פסולים המביאים לעיוות דין, ולאיבוד צלם האנוש שלנו כחברה.
אני מזמינה אתכם ואתכן לחזק את פעילות הוועד למען ישראל חופשית מעינויים, בתרומה חד-פעמית או קבועה באתר המאובטח שלנו >> |
|
