חברות וחברים יקרים,
בשבועות האחרונים חשפנו, ביחד עם ארגוני זכויות אדם נוספים, דיווחים ועדויות על עשרות מקרים של התעללות חמורה של סוהרים באסירים פלסטינים, בשבעה בתי כלא שונים, על-ידי יחידות שונות בשב"ס. העדויות לא מותירות מקום לספק: משהו רע מאוד קורה בבתי הכלא.
עבודת איסוף העדויות שהובילו עורכות דין מהוועד ומארגונים נוספים, הולידה פניה ששיגרנו לנציבת השב״ס, קטי פרי, וליועצת המשפטית לממשלה, עו״ד גלי בהרב-מיארה, בה שטחנו 19 עדויות על אלימות פיזית קשה, שהובילה לפציעות חמורות וככל הנראה אף לכמה ממקרי המוות של אסירים. העדויות כללו תיאורים של השפלות בעלות אופי מיני כלפי נשים וגברים, ואיומים מפורשים לבל יעזו להתלונן על ההתעללות שהם עוברים. כך תיאר בפנינו אחד המתלוננים על הנעשה בכלא קציעות, אותו כלא שבו מת לאחרונה אסיר, על-פי החשד כתוצאה מאלימות סוהרים: "סוהרים היו נכנסים לתא ומכים את כולם ללא יוצא מן הכלל באמצעות מקלות וכל דבר אחר שהיה להם בידיים [...] היה אירוע קשה במיוחד, כאשר סוהרי יחידות מיוחדות הכניסו אותי לשירותים והשתינו עליי […] הייתי עד גם למספר מקרים של הטרדות מיניות, כאשר סוהרים היו עורכים חיפוש בעירום, מצמידים אסירים עירומים זה לזה, ומכניסים את מכשיר האלומיניום ששימש לחיפוש בישבן שלהם […] כל זה, לנגד עיניהם של אסירים אחרים ושל סוהרים, שהביעו שמחה על הפגיעה בכלואים.״
עדויות נוספות מצד עצורים עזתים שהובלו למתקני כליאה בישראל, הפעם כאלה המנוהלים על-ידי הצבא, פורסמו לאחרונה בתחקיר שיחה מקומית, והן חושפות פרקטיקות של התעללות קשה ושיטתית, עינויים ויחס בלתי אנושי ומשפיל בידי חיילים ישראלים, שכוללות קשירה ממושכת לגדר, כיבוי סיגריות על גופם ומכות בכל הגוף, איזוק ידיים ורגליים וכיסוי עיניים למשך רוב שעות היממה. כפי שהסברנו בכתבה, מעצרם של אזרחים עזתים תחת החוק לכליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, אשר בנוסחו העדכני מאפשר מעצר ללא כל תיעוד על 45 ימים, 75 ימים ללא ביקורת שיפוטית, ומניעת מפגש עם עו"ד למשך 180 יום - הופכים את מתקני המעצר הצבאיים ל"חור שחור" שבו אנשים יכולים להיעלם, או לעבור התעללות - ואיש לעולם לא ידע.
|
|
קיים חשש כבד שהמקרים שאיתרנו ושעליהם התרענו, ואלה שנחשפו לאחרונה בתקשורת, מהווים רק את קצה הקרחון, שכן בעודנו ממתינים לתשובה, עוד מקרי אלימות ומוות נחשפים, ומערכת המשפט שותקת: בית המשפט העליון קיבל עד כה ללא עוררין את טיעוני שב"ס, לפיהם כל האמצעים נחוצים לצורך שמירה על הביטחון, ועצם את עיניו מפני הצהרות חוזרות ונשנות של איתמר בן-גביר, השר הממונה על שב"ס, שנראה שמקדיש את מיטב מרצו למציאת דרכים יצירתיות יותר - ובלתי חוקיות יותר - להעניש ולהשפיל את האסירים שחייהם וכבודם תחת אחריותו. התחושה היא שהכל נתונים בתחרות מי נוקט ״יד קשה״ יותר כלפי הפלסטינים.
>> לסיקור המקרים בכתבות בוואשינגטון פוסט; רשת NBC; ליברסיון
ניתן להבין שלאחר זוועות השבעה באוקטובר, לרוב הציבור הישראלי יש אפס חמלה כלפי אסירים פלסטינים; אבל חמלה או אמפתיה מעולם לא היו הסיבות שבגללן אנחנו מוכרחים להגן על כבוד האדם של אסירים. זהו מאבק על דמותנו המוסרית, על הקווים האדומים שאנחנו לא מוכנים לחצות, על היתרון המוסרי שלנו. אדם כלוא הוא בהגדרתו חסר ישע, שאינו יכול לברוח להתגונן מפני אלימות, וחייו נתונים בידי הסוהרים המופקדים עליו. אנשים אלה יש לחקור כדין, להעמיד לדין ולהעניש על פי דין - לא על פי תכתיבי זעם ונקמה.
|
|
למלחמה הקשה בעזה מלאו השבוע שלושה חודשים. אלה היו חודשים מתישים, עצובים וקשים, אישית, משפחתית וחברתית. עודף המידע המציף אותנו מוביל לא אחת לקהות חושים, ולתחושת ייאוש ואוזלת יד מול המציאות. המחשבה על החטופים הישראליים, שהשבוע ציינו את היום המאה בו הם נמצאים בשבי החמאס, היא בלתי נסבלת, ואנחנו ממשיכים לייחל לחזרתם הביתה, שלמים בגוף ובנפש. עבורנו, בוועד נגד עינויים, החטופים ושורדי המתקפה בשבעה באוקטובר הם בפירוש קורבנות עינויים ויחס בלתי אנושי, אכזרי ומשפיל, ולכן גם הם חלק ממעגל הדאגה והאחריות שלנו; ואנחנו נכונים וערוכים להעמיד לרשותם את יכולותינו המקצועיות, המשפטיות והפורנזיות.
בהקשר זה, אני שמחה לשתף איתכם מחקר חדש שפורסם זה עתה, של קבוצת חוקרים מהקבוצה הפורנזית בוועד - ד"ר דניאל ווייסהוט, ד"ר רחל רוקח, דורית גורני וד"ר בטינה שטיינר-בירמנס, העוסק בשיתוף הפעולה בין רופאים לאנשי בריאות הנפש. אנשי מקצוע בתחום הבריאות שמעריכים במשותף קורבנות עינויים על פי פרוטוקול איסטנבול נתקלים בעדות של טראומה פסיכולוגית ופיזית חמורה. המפגש בין אנשי המקצוע יכול לעורר תגובות עזות שעלולות לסבך את שיתוף הפעולה ביניהם. המחקר בוחן את המורכבות של שיתוף פעולה זה באמצעות התבוננות פנימית ודיאלוג של המחברים. המאמר מספק המלצות לשיתוף פעולה יעיל בין בעלי מקצועות הרפואה באמצעות השקעה בבניית צוותי עבודה באמצעות פיתוח אמון בין בעלי מקצועות הרפואה, תכנון ההערכה ותקשורת יעילה לפני, במהלך ואחרי ההערכה. לקריאת המאמר המלא (באנגלית).
אנו ממשיכות להוסיף ולפעול בכל הכלים העומדים לרשותנו, כדי להבטיח שאף אדם, מעצם היותו אדם, לא יחווה עינויים, יחס בלתי אנושי, אכזרי או משפיל - בשגרה או בשעת מלחמה. מול הייאוש הגדול, היכולת שלנו לתמוך אחת בשניה, ולפעול יחד למען האנשים הפגיעים ביותר בקרבנו היא אור באפילה, והיא שמאפשרת לנו לשאת את התקופה הזאת, ולהאמין שבסופה יהיה טוב יותר. אני קוראת לכם לתמוך בפעילותנו, ולחזק את הוועד נגד עינויים בתרומה.
שלכם/ן,
עו"ד טל שטיינר
מנכ"לית
|
|
|
